איסור והיתר לרש"י ע״ג

מהדורה: איסור והיתר לרש"י, ברלין, תרצ"ו

« איסור והיתר לרש"י ע״ב איסור והיתר לרש"י ע״ד »

1 עבודה זרה פתח ↗

דְּלָא לִיפַּלּוּג לִישָּׁנֵי. ״עַל פַּלְגֵי מַיִם״. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילַאי: לְעוֹלָם יְשַׁלֵּשׁ אָדָם שְׁנוֹתָיו — שְׁלִישׁ בַּמִּקְרָא, שְׁלִישׁ בַּמִּשְׁנָה, שְׁלִישׁ בַּתַּלְמוּד. מִי יָדַע אִינִישׁ כַּמָּה חָיֵי? כִּי קָאָמְרִינַן — בְּיוֹמֵי. ״אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ״, אָמַר רָבָא: אִם ״פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ״ — ״וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל״, וְאִם לָאו — עַל הַלּוֹמֵד וְעַל הַמְלַמֵּד עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״לֹא כֵן הָרְשָׁעִים כִּי אִם וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה״ — זֶה תַּלְמִיד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה, ״וַעֲצֻמִים כׇּל הֲרוּגֶיהָ״ — זֶה תַּלְמִיד שֶׁהִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וְאֵינוֹ מוֹרֶה. וְעַד כַּמָּה? עַד אַרְבְּעִין שְׁנִין. וְהָא רָבָא אוֹרִי! הָתָם בְּשָׁוִין. ״וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל״, אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַב, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב אַחָא בַּר אַבָּא אָמַר רַב הַמְנוּנָא אָמַר רַב: שֶׁאֲפִילּוּ שִׂיחַת חוּלִּין שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים צְרִיכָה תַּלְמוּד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל״. ״וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ״, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: דָּבָר זֶה כָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְשָׁנוּי בַּנְּבִיאִים, וּמְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים — כׇּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה נְכָסָיו מַצְלִיחִין לוֹ. כָּתוּב בַּתּוֹרָה — דִּכְתִיב: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כׇּל אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן״. שָׁנוּי בַּנְּבִיאִים — דִּכְתִיב: ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכׇל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶיךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל״. מְשׁוּלָּשׁ בַּכְּתוּבִים — דִּכְתִיב: ״כִּי אִם בְּתוֹרַת ה׳ חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ״. מַכְרִיז רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: מַאן בָּעֵי חַיֵּי? מַאן בָּעֵי חַיֵּי? כנוף אִיכְּנוּף וַאֲתוֹ כּוּלֵּי עָלְמָא לְגַבֵּיהּ, אָמְרִי לֵיהּ: הַב לַן חַיֵּי! אֲמַר לְהוּ: ״מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים וְגוֹ׳ נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וְגוֹ׳״. ״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב וְגוֹ׳״, שֶׁמָּא יֹאמַר: נָצַרְתִּי לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, אֵלֵךְ וְאֶתְגָּרֶה בְּשֵׁינָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב״, ואין ״טוֹב״ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ״. הִגִּיעַ לַכִּיפָּה מָקוֹם שֶׁמַּעֲמִידִין בָּהּ עֲבוֹדָה זָרָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִם בָּנָה — שְׂכָרוֹ מוּתָּר. פְּשִׁיטָא! מְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה הֵן, וּמְשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה, בֵּין לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּין לְרַבִּי עֲקִיבָא, אֵינָן אֲסוּרִין עַד שִׁיעְבְּדוּ. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לַעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲסוּרָה מִיָּד, וְשֶׁל גּוֹי עַד שֶׁתֵּעָבֵד — שַׁפִּיר, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: שֶׁל גּוֹי אֲסוּרָה מִיָּד, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא בְּמַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן. עֲבוֹדָה זָרָה מַאן קָא גָרֵים לַהּ? גְּמַר מְלָאכָה, וְאֵימַת הָוְיָא גְּמַר מְלָאכָה? בְּמַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן. מַכּוֹשׁ אַחֲרוֹן לֵית בֵּיהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. אַלְמָא קָסָבַר, יֶשְׁנָהּ לִשְׂכִירוּת מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף. מַתְנִי׳ וְאֵין עוֹשִׂין תַּכְשִׁיטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, קַטְלָאוֹת וּנְזָמִים וְטַבָּעוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בְּשָׂכָר מוּתָּר. אֵין מוֹכְרִין לָהֶם בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע, אֲבָל מוֹכֵר הוּא מִשֶּׁיִּקָּצֵץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מוֹכֵר הוּא עַל מְנָת לָקוֹץ. גְּמָ׳ מְנָהָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא:

1 בשר בחלב. הורה ר׳ בשר בחלב בששים כשאר כל אסורין ולדברי האומר ‏במשהו מביא ראיה מהא דתנן במסכת עבודה זרה אלו אסורין ואוסרין בכל שהן בשר ‏וחלב וכו׳ וקסבר הוא לומר כל שהו במשהו ולא היא דקתני בגמרא מאי קא חשיב וכו׳ ובשר ‏בחלב משהו שנפל לתוך החלב או טפת חלב שנפל י״ט ב׳ לתוך קדרה של בשר לאו דבר ‏שבמנין הוא אלא הכי קאמר ואוסרין בכל שהוא בכל מקום שנתערבו שם אפילו באלף ‏ובשר בחלב דהיינו חתיכה שנפלה בחלב חתיכה דבר שבמנין היא ולעולם בשר בחלב ‏בששים.‏

« איסור והיתר לרש"י ע״ב איסור והיתר לרש"י ע״ד »